את פרק המרפק בונים יחד שלוש עצמות. שתי עצמות אמה (רדיוס=חישור, אולנה=גומד) ועצם הזרוע (הומרוס)
המבנה המיוחד של המרפק מאפשר תנועה של כיפוף ויישור לאמה ומאפשר תנועה ייחודית של סיבוב האמה על צירה. תנועות אלו חשובות כדי לאפשר תנועה במרחב של היד ומאפשרות יחד עם פרק הכתף ושורש היד להביא את כף היד לכל מקום ובכל מנח .
תנועות אלו חשובות מאוד לתפקוד ומושגות בזכות המבנה המיוחד והמורכב של המרפק.
פגיעה באחת או יותר בעצמות המרכיבות את המרפק תפגע במבנה המורכב והעדין ותגרום להפרעה קשה בתפקוד כל היד.
שבר במרפק יכול לערב רק עצם אחת, שתיים ועד שבר שכולל את כל העצמות המרכיבות את המרפק. מדובר במגוון גדול מאוד של שברים השונים זה מזה בדרגת החומרה, בסוג הטיפול ובמהלך השיקום.
שבר במרפק יכול להיות פשוט יחסית לטיפול למשל שבר פשוט המורכב רק משני חלקים של האולקרנון אותו ניתן לקבע אפילו בעזרת שני מסמרי נירוסטה וחוט נירוסטה ועד שבר מורכב הכולל מספר חלקים של עצם הזרוע המרוחקת. שבר כזה יצטרך קיבוע ע”י שתי פלטות וברגים ולפעמים גם שלוש פלטות.
לאחר שבר במרפק יש צורך בהחזרה ושמירה על מבנה אנטומי מדוייק של כל חלקי הפרק החשובים כדי להשיג תנועה מלאה. לכן שברים במרפק יזדקקו לרוב לניתוח להחזרה מדויקת של חלקי השבר.
הקיבוע של שברים במרפק חייב להיות חזק ויציב כדי לאפשר תנועה במרפק מיד לאחר הניתוח. חוסר תנועה לזמן ממושך (קיבוע בגבס לזמן ארוך) יכול למנוע השגת טווח תנועה פונקציונאלי במרפק לאחר הניתוח.
לאחרונה חלה התקדמות עצומה במישתלים ובניתוחים לתיקון שברים אלו. פותחו פלטות הבנויות בהתאמה אנטומית מדויקת למרפק. פלטות אלו משתמשות בפיתוח חדש יחסית של ברגים “ננעלים”- ברגים המתברגים גם לעצם וגם לפלטה עצמה לקבלת יציבות מקסימאלית. השימוש בטכניקות חדשות אלו מאפשר להימנע משימוש בגבס לאחר הניתוח ולהתחיל תנועה במרפק וטיפולים בפיזיוטרפיה מיד לאחר הניתוח.
מהלך השיקום לאחר שברים במרפק הוא ארוך ונע בין שלושה חודשים לחצי שנה ויותר.