ליפומה, ליפוסרקומה וליפומה לא טיפוסית. איך מטפלים? שאל אורתופד אונקולוג
תשובות ממנהל המחלקה הארצית לאורתופדיה אונקולוגית במרכז הרפואי תל-אביב- דר׳ אמיר שטרנהיים
מתי צריך לדאוג מגוש שומני ומה צריך לברר?
אנשים רבים מפתחים גידולי רקמה רכה שומניים. רק חלק קטן מהגידולים האלה גדלים וחלק עוד יותר קטן יכולים להפוך לסרטן של רקמות רכות הידוע בשם סרקומה. גידול שגודלו 4ס״מ, במיוחד אם גדל בשנה האחרונה מצריך בירור.
מי צריך לברר?
אורתופדיה אונקולוגית עוסקת בניתוחי סרטן וגידולי רקמה רכה אחרים. רק מי שמטפל לגידולי סרטן יודע להבדיל בין גידול שאינו סרטן ובין סרטן. לכן יותר נכון לפנות למנתח סרטן.
גידולי שומן, ליפומה וליפוסרקומה
מרביתם של הגידולים השומניים אינם סרטניים והם מכילים תאי שומן תקינים שמוקפים במעטפת ברורה. הסוג הנפוץ של גידולי רקמה רכה הוא גידולים בעלי תוכן שומני (Lipomatous Tumors). השכיח הוא ליפומה פשוטה. במישוש מדובר בגוש רך יחסית. חלקם יכולים לגדול עד כדי עשרות סנטימטרים ומשקלם יכול להגיע לקילוגרם.
כאשר הגוש השומני גדול מארבע סנטימר וממוקם בשרירים הוא מחייב התייחסות ובירור על ידי אורתופד אונקולוג.
איך נכון לברר ליפומה ולשלול ליפוסרקומה?
הבירור חשוב במיוחד אם מדובר בגוש שגדל בשנה האחרונה. MRI היא בדיקת הבחירה לבירור אופיים של גידולי רקמה רכה שגדול מארבע ס״מ ושאינו תת-עורי. הבדיקה מדגימה את גודלו של הגוש, המיקום האנטומי יחסית לכלי הדם, העצבים והשרירים ואת אופיו של תוכן הגוש. בדיקת אולטרה-סאונד ובדיקת סיטי נותנות מידע פחות מדוייק ולכן מתאימות יותר לבירור ראשוני בלבד.
מה רואים ב mri בגידולי שומן?
שומן תקין נראה לבן בהיר ואחיד בסדרת T1 וכהה ואחיד ב T2. בבדיקת ה MRI. ליפומה נותנת תמונה דומה לשומן תקין. מנגד ליפוסרקומה נראית בדיוק הפוך. לכן עבורי, mri מבדיל בין סרטן וליפומה פשוטה.
מה הצעד הבא? לפנות לבעל ניסיון
החשיבות של אורתופד אונקולוג, כמומחה סרטן, היא ביכולת שלו להבדיל בין הסוגים. כרופא וכמנתח אני מביא ניסיון ארוך במעקב אחרי חולים, בירור של גושים דומים וניסיון בניתוחי סרטן. אמנם מרבית הגושים השומניים אינם ממאירים אך רק מי שצבר ניסיון בטיפול בגידולים ממאירים מסוג ליפוסרקומות יכול לאבחן בבטחון את כל אותם גושי שומן שאינם ממאירים. במחלקה הארצית לאורתופדיה אונקולוגית אנחנו מטפלים במעל ל-65 מקרים מידי שנה של סרקומה של הקרמה רכה בדרגת ממאירות גבוהה.
האם תמיד צריך ניתוח?
לא. בעבר, היה מקובל לנתח כל גידול שומם עמוק. אך זה ממש לא הכרח, לכן כדאי לכם לבוא להתייעץ ולהחליט על ניתוח מהסיבות הנכונות.
מה חדש בתחום?
ארגון הבריאות העולמי -WHO הוא שקובע את החלוקה הפתולוגית בגידולי סרטן וגדולים שפירים. בהגדרתו לגבי גידולים שומניים הופיע עדכון משמעותי בשנים האחרונות. בעבר היו מבדילים בין ליפומה (גוש שומני המכיל שומן בלבד) ל- Low Grade Liposarcoma (גוש שומני המכיל שינויים קלים בשומן, מחיצות מרובות יותר, ותאי שומן מסוג ליפובלסטים). כיום מאוגדים שני הגידולים לקבוצה אחת המכונה גידולים שומניים אטיפיים (Atypical Lipomatous Tumors). לגידולים בקבוצה זו יש נטיה לגדול עם הזמן ואף להגיע לגודלים משמעותיים. הם לרוב אינם גורמים לכאב מקומי או לחץ משמעותי. הם אינם מגבילים בתנועה או בתפקוד למרות המראה הבולט שלהם. גידולים אלה אינם סרטניים היות שהם אינם שולחים גרורות ואינם מסכנים את חיי המטופל. ההבדל העיקרי בין ליפומות וליפוסרקומה בדרגה נמוכה הוא בסיכוי לחזרה מקומית אחרי הוצאה בניתוח. השוני הוא בין 1%-2% לליפומות לבין 5%-7% לליפוסרקומות בדרגת ממאירות נמוכה.
מחקר שחידשתי בתחום
מחקר שבדק את היכולת שלמנתחי סרטן ורדיולוגים להבדיל ב-MRI בין ליפומה ולליפוסרקומה בדרגת ממאירות נמוכה הראה ביכולת זו מוגבלת ביותר. לאור זאת נכון עוד יותר להתייחס לשתי הקבוצות כקבוצה אחת גם מבחינת המראה ב-MRI.
בבדיקת MRI ניתן גם להבדיל בין שומן תקין לבין שומן שהוא חלק מגידול ממאיר. גידולי שומן ממאירים מכונים ליפוסרקומה בדרגת ממאירות גבוה (High-Grade Liposarcomas). ישנם מספר סוגים של ליפוסרקומה בדרגמת ממאירות גבוהה. מדובר על גידול אלים עם יכולת לשלוח גרורות לריאות ולאיברי גוף נוספים ואף לגרום למוות.
מתי בכל זאת חשובה ביופסיה?
תפקידה של הביופסיה בגידולי שומן מוגבל בעיקר למצבים בהם הגידול השומני חשוד לממאיר במראה שלו ב-MRI. לא מקובל לבצע ביופסיה לכל גוש שומני בשל החשש מהטייה בתשובת הבדיקה. רק כאשר המראה של השומן אינו תקין ורק כאשר בודקים איזור ממוקד בגידול עם ביופסית מחט מקבלים תשובה מדוייקת.
לסיכום- מרבית גידולי השומן אינם מסוכנים. אלה שגדלים ונמצאים עמוק יותר מצריכים בירור אצל אורתופד אונקולוג. כמנתחי סרטן, שמכירים ליפוסרקומות בדרגת ממאירות גבוהה, אנו מנוסים ביכולת להבדיל על סמך בדיקה ו-MRI בין גושים חשודים שזקוקים לביופסיה לבין אלה שיש צורך במעקב בלבד או בניתוח להוצאה שלהם ללא צורך בטיפול נוסף.